אין לי אוויר. ולא, זה לא בגלל שאני אסתמטית (זה אולי נכון, אבל זה לא קשור): פשוט, נשימתי נעתקה מאז ההדחה ועד עכשיו לא הצלחתי להסדיר אותה.

הפרק ה-11 של "הישרדות ארה"ב", או הפרק העשירי אם אתם סופרים כמו באמריקע, היה אחר לחלוטין מכל הפרקים שראינו עד כה. בעונה של אינספור יתרונות סודיים, דילמות אסיר וטוויסטים מעיקים (זוכרים את שעון החול?) - הפרק הזה התמקד בדבר שבאמת הופך את העונה הזו לייחודית: הרגש, השיחות הכנות והקשרים בין המתמודדים. הוא נפתח עם שיחה מפתיעה בין שאן לדשון: רגע אחרי שדשון הציע להעיף אותה, שאן ניגשה אליו וניסתה ללבן את העניינים. במקום לפתח שיחת "אתה משקר" -"לא, אני דובר אמת, תסמכי עליי", הם התחילו לדבר בכנות על כך ששניהם מעוניינים להוציא זה את זה מהמשחק, אבל שהם נרתעים מכך בגלל הקהילה שלהם בבית.

לא היו צריכות להיאמר יותר מדי מילים כדי שנבין למה הכוונה. דשון, בקול חנוק ובעיניים דומעות, דיבר על כך ש-2020 הייתה שנה קשה לקהילה שלו, וכולנו יודעים על מה מדובר. הם העלו דילמה שעולה לא אחת בטלוויזיה בכלל, וב"הישרדות ארה"ב" בפרט: האם אני עושה את זה בשביל עצמי או למען הערכים בהם אני מאמין. זו אותה דילמה שהובילה את אווי בתחילת הדרך, כשהעדיפה להעיף את ווצ'ה ולשמור את טיפאני, כדי לשחק עם נשים. אגב, זו גם הייתה אחת התמות המרכזיות בעונה האחרונה של "הטובות לקרב". אבל כאן היא הגיעה לשיא חדש של עוצמות ורגש.

אז המתמודדים מיהרו למשימת הפרס, שהייתה בין המשימות האנרגטיות והכיפיות שראינו העונה. ריקארד זכה, ובחר לחלוק את הפרס עם שאן, הת'ר וזאנדר. אלו נראות כמו בחירות משונות במבט ראשון, אבל דני ניתח אותן במדויק: ריקארד מנסה לעשות מה שנקרא בעגה המקצועית "ניהול מושבעים", וגרום להם להתחבב עליו כדי שיצביעו לו בגמר. ודני גם צודק כשהוא אומר שריקארד מתמודד מסוכן, ולטובת כולם צריך ללכת - בעיקר כי הוא לא צבר אויבים.

באותו פרס, בו הייתי משוכנעת שיסתתר פסלון חסינות מוחבא והתבדיתי (תודה לאל), שאן ניהלה את השיחה הכנה השנייה שלה, והפעם עם ריקארד. שוב, בתצוגת כנות שנדיר לראות - אפילו בגרסה המפוקחת של הפורמט, בה לכולם ברור שהם במשחק ולא לוקחים את הדברים ללב (בניגוד לגרסה מקומית אחרת של "הישרדות", בלי שמות) - זו הייתה רמה חדשה של קשר בין מתמודדים: הם עבדו ביחד מהשנייה הראשונה, הם אוהבים אחד את השני מאוד, ובכל זאת ברור להם לחלוטין שיגיע היום בו יצטרכו לשסף את הצוואר זה של זה. הם דיברו על זה בחיוך, בחיבה, בהבנה מלאה שזה המשחק אליו הם נכנסו, והם ינסו לנצח בו בצורה מכובדת עד כמה שאפשר.

במקביל, בשבט התחילו קולות שקוראים להדחתו של ריקארד. דשון, דני וליאנה ניסחו תכנית שבסופה הוא מכבה את הלפיד שלו. למרות זאת, ובהתאם לכך שבעונה הזו אף אחד לא יודע לשמור על הפה שלו סגור, ליאנה נשברה וסיפרה לשאן על כל התכנית. מצד אחד, היה מתסכל לראות אותה מתמוטטת ולא מצליחה לעקוב אחרי התכנית של עצמה. ומצד שני, יש משהו נוגע בחשיפה הזאת. לראות מתמודדת שמחליטה כי הדרך שתוביל אותה במשחק היא כזו שמושתתת על רגש, ומפקידה את עצמה בתוך הגלים והעוצמה שלו, לטוב ולרע. הפעם זה עבד לרעתה, אבל הרגש הוא גם מי שהצליח ליצור את הקשר העוצמתי כל כך שבין הבנות האלה. וכן, הרגש הוא גם מי שהוביל בסוף למפלתן.

שאן מחליטה לספר לריקארד על התכנית להדחתו. יש שיגידו שזו הייתה הטעות הגדולה שלה: היא הייתה צריכה לשלוט במשחק מהצללים, מבלי להראות כמה היא יודעת וכמה השפעה יש לה. היא הייתה צריכה, במובנים רבים, לשתוק ולתת לריקארד להיות מודח, ולהמשיך עוד יום במשחק. אני מבינה את הטענה הזו, ובכל זאת, מי שעשה את הטעות המרכזית בעיניי הוא ריקארד.

 ריקארד מבין שגבו צמוד לקיר, כמו שהם כל כך אוהבים להגיד, ושהאופציות שלו מוגבלות. מאוד. הוא נותן את כל כולו במשימה, ולבסוף מצליח להשאיר את הכדור על הפלטה ולזכות בחסינות הנכספת. ועכשיו, מה? ברית השחורים + ריקארד מחליטים להתמקד, באופן משונה מאוד, בהדחה של אריקה, במקום של זאנדר. הבחור הזה מצליח להישאר במשחק הרבה יותר מדי זמן. ואז ריקארד - משום מקום – מחליט שזה-זה הזמן הטוב ביותר להעיף את בת בריתו הקרובה ביותר, היחידה שסיפרה לו על התוכנית להדיח אותו, היחידה שתשמור עליו במשחק. שאן היא גם המגן היחיד שנותר לו. כלומר, היא האדם היחיד שלאחרים יהיה דחוף יותר להוציא מהמשחק מאשר אותו. וגם, מה הפאקינג לחץ? יש עוד לא מעט מתמודדים מסוכנים במשחק, ואת שאן ממש כולם ישמחו להעיף גם כשיישארו שישייה, חמישייה או רביעייה. בקיצור, בכל שלב במשחק.

למשימה הוא רותם את אריקה, הת'ר, זאנדר - ודשון, בן בריתה של שאן ומי שמת להעיף אותה כבר ימים ארוכים. אבל אריקה קופצת מעל הפופיק, ומחליטה על אסטרטגיה עוד יותר מסובכת: בואו נוסיף לתוך החגיגה גם את דני ונפצל את הקולות, למקרה ששאן תוציא את האליל. החשש של אריקה מובן, אבל היא הוגה תכנית מאוד מסובכת, שעלולה להתהפך עליה על חודו של קול. יש פה המון משתנים וזה מסוכן.

ולמרות זאת, מועצת השבט הגיעה, ולמרבה ההפתעה - שהשאירה אותי עם פה פעור - התכנית של אריקה הצליחה, ושאן המסכנה מצאה את עצמה בחוץ. זה היה בהחלט מהלך משחקי יפה, שערער מאוד את מצב השבט, ועובד נהדר לטובת אריקה והת'ר - ששוב לא נמצאות בראש רשימת המועמדים להדחה. אבל ממש לא ברור לי למה שהברית החזקה תרצה לעשות אותו בשלב הזה. ובעיקר, נשבר לי הלב, כי שאן הייתה חד משמעית הפייבוריטית שלי ומי שרציתי שתזכה במיליון, בזכות משחק נפלא וקצת אגרסיבי מדי. אני כבר לא יכולה לחכות לראות אותה בנבחרת האולסטארז הבאה. 

ומה עם החבורה הנותרת? כאמור, וכפי שניתחה יפה סירי פילדס, מוותיקות הפורמט, בעמוד האינסטגרם שלה, האיום המרכזי על כל החבורה הזו הוא זאנדר. יש לו חברים במושבעים, כמו אווי וטיפאני, שישמחו לתת לו את הקול שלהן בגמר. יש לו אחלה קייס לניצחון, אחרי התרגיל שעשה לליאנה ואחרי שנשאר כל כך הרבה זמן במשחק. לפי ההצצה שקיבלנו לפרק הבא, נדמה שליאנה הולכת להתחרפן ואני לא אתפלא אם היא תחתוך את כל המחויבות שלה לברית השחורים. ריקארד נותר ללא חברים, אז גם הוא עלול להיות על הכוונת. אם אני הייתי מתמודדת על האי, מי שהייתי מעוניינת להביא לגמר הן חד משמעית הת'ר הכלומניקית וליאנה, שלא עשתה יותר מדי מהלכים משמעותיים ואף אחד לא יותר מדי מחבב. אני יכולה רק להניח שכל אחד מהם ינסה לעשות את אותו הדבר.

View this post on Instagram

A post shared by Cirie Fields (@cirie_fields)