על שלושה בנים דיברה התורה: הרגיש לעצמו, החושש לזוגתו והחיה הרעה. הזוגות התרסקו על קיר המציאות ומבחן הבטיחות לא עבר בהצלחה. זה היה מהפרקים של "חתונה ממבט ראשון" שמטלטלים אותך בלי הפסקה בין שתי מחשבות: כמה קשה להיות אישה בעולם הזה, כמה קשה להיות גבר ואז שוב (ושוב ושוב), כמה קשה להיות אישה. מכל צד שלא תסתכל, הכל קשה נורא. כשהמצב בין הזוגות מוביל אותך למחשבות פטאליות כאלה, גלובליות ונצחיות, זה הרגע שבו המלנכוליה מרימה את ראשה.

המכה הראשונה הגיעה בפגישה של מנור ובן עם דני. הם פתחו עם נשיקה שהגיעה בעיקר ממבוכה. מנור הגיעה עם חששות, היא שמרה בהתחלה על גישה חיובית, אבל סימני החיבה שבן הרעיף עליה ברגע הראשון היו רק הרמה להנחתה. הוא ניצל את ההזדמנות הראשונה כדי לתקוף את מנור, לאבחן את הפרעת הקשב שלה, לחקות אותה ולהבהיר בכל דרך אפשרית עד כמה הוא לא מרוצה מההתאמה. החתונה שהוא תיאר לא התאימה לחוויה של מנור, וגם לא למה שאנחנו ראינו על המסך. מנור לא רצה לחופה בטירוף, והיא לא זאת שהפכה את החיבוק למפגן קרינג' בלתי נגמר. תחזור להקלטות ותגיד לי מי מגזים פה באחיזה. איך אמר הנביא, האחזת וגם השחרת? לא לעניין.

בן נראה כמי ששקעה בו ההבנה שהוא לא מעוניין בשידוך הזה, אבל במקום להתעמת עם הסוגיה כמו בנאדם, הוא בוחר בשיטה ששירתה נאמנה דושים משחר ההיסטוריה – תהיה גועלי עד שהיא תבין את הרמז. הוא הגיע לבקר בביתה ביפו והציג שילוב מקסים של עוקצנות וביקורתיות מתנשאת. בשילוב עם הדכדוך הרגיל שלו, זה בוודאי יעשה את העבודה. מנור הבינה את הרמז והגיעה לביקור בדירתו כשהיא מרוחקת וחשדנית. ההתרחקות שלה גרמה לבן להוריד את הרגל מדוושת הגועליות ולהבטיח לה שהוא באמת מחויב לסיפור. אבל אנחנו כמו מנור כבר יכולים להרגיש שהקשר הזה שקע לתרדמת, וכנראה ינותק בקרוב ממכונות ההנשמה.

דני ושני, "חתונה ממבט ראשון" (צילום: קשת 12, צילום מסך)
דני ושני. ראיתם פעם אדם הופך לרובוטריק של דושיות? | צילום: קשת 12, צילום מסך

ובמקום השני בקטגוריית "תגיד לי שאתה לא מרוצה מההתאמה בלי להגיד שאתה לא מרוצה מההתאמה" – דני החתן הרגיש והחששן. אחרי שההתרגשות דעכה מעט, דני החתן התפנה להכיר את כלתו הפרסיה ולמרבה הצער נראה שהוא לא כל כך מרוצה ממה שמצא. שני היא מסוג האנשים שיגידו "וואו איזה שקט פה" כשיש רגע שקט. היא תבלה את ארוחת הבוקר בהתפעלות מציפור שנחתה על מעקה המרפסת, תתעקש לבטא את שמות התנוחות של היוגה בשפת המקור. היא הפכה אימון בוקר קליל למסכת מעיקה כשתיקנה את התנוחות שלו והסבירה לו איך המהות העמוקה של היוגה מגיעה רק כשמתמסרים כמוה לפדנטיות.

שני הרצתה על חשיבות הדיוק ביוגה וממש אפשר היה לראות את ההכרה נוחתת על פניו של דני החתן – אוי שיט, אין לי כוח לאשה הזאת. ברגע שהאסימון נפל, התרחשה לנגד עינינו טרנספורמציה מופלאה. הטנדר החבוט והתמים למראה התקפל לתוך עצמו והפך לרובוטריק דושיות משוכלל. עד היום לא נמדדה מהירות גבוהה יותר ממהירות האור, עד שראינו את המהירות בה הרתיעה הקלה של דני החתן הפכה להיסטריה קלסטרופובית מלאה. גלגל הכוח כבר הניע את עצמו: מה אני עושה פה - המחויבות הזאת מלחיצה - אני חייב לברוח – אוויר אלוהים, נגמר לי האוויר!

האימה סערה בעיניו של דני החתן, אבל הגוף באינסטינקט המשיך לבטא סימני חיבה. כך יצא שהוא כרך אותה בידיו שוב ושוב, רק אגרופו הקפוץ מבטא את חוסר הנוחות מהחיבוק המאולץ. שני לא חשדה בכלום, כי למה שתחשוד. הוא השמיע לה שיר יפה ורומנטי, אימץ אותה אליו והיא בטבעיות התמסרה לחיבוק והתקרבה לנשיקה. במקום זאת היא קיבלה בלימה חזקה. הוא הסביר לה שהמחויבות מלחיצה אותו, שהוא רוצה לראות אם היא מתאימה לו לפני שינסה להתאהב. שני הכילה את הלחץ בהבנה, אולי כי לא הכירה את התרגום מעברית לדושיות נפוצה. מהותה של כל הברברת הזאת נעוצה במה שלא נאמר – הוא פשוט לא כל כך בעניין (כרגע). אם הוא היה רוצה אותה, המחויבות לא הייתה מלחיצה אותו והוא לא היה חושש לשלומה. תודה על הדאגה דני החתן, אבל היינו מעדיפים לקבל קצת כנות וישירות במקומה.

איתמר וקארין, "חתונה ממבט ראשון" (צילום: קשת 12, צילום מסך)
איתמר וקארין. גם מי שמחויב מדי מפסיד משהו | צילום: קשת 12, צילום מסך

בניגוד מוחלט לשאר הזוגות המדוכדכים, קארין ואיתמר דווקא מתקתקים את התהליך בלי בעיה, נותנים לו בראש כמו חיות. יעל הייתה מרוצה מסיפור ההשלמה שלהם, אולי כי איתמר סיפר אותו בצורה מרוככת מדי. קארין עברה לגור בדירתו הנעימה של איתמר, הוא הכין לה בולונז והיא לא הסכימה לחלוץ נעליים, כי כמובן. איתמר ממוקד מטרה, הוא היה ככה עוד לפני שהוא פגש את הכלה. היא רק הייתה צריכה לעמוד בתנאי הסף של המכרז, והוא מיד נכנס לעבודה. הוא יודע שהוא רוצה להגיע ליום ה-43, וההישגיות החיובית הזאת מתוקה, אבל עומדת בניגוד לתהליך עצמו.

כמו אלה שאינם מחויבים מספיק לתהליך, גם מי שמחויב מדי לתהליך מפספס משהו בדרך. המטרה אינה לעבור את 42 הימים בשלום, אלא להגיע לאן שהכי נכון לך להגיע, כשאתה קשוב לעצמך ולמי שמולך. הלמידה העמוקה מתרחשת כשאתה נותן לקשר להתפתח באופן טבעי, במקום לנסות לנהל אותו בצורה אופטימלית. איתמר הוא איש מכירות (כן כן אני יודע, גלובל דיירקטור מנג'ר משהו, הייטק, חיה), וכרגע הוא ממוקד לחלוטין בסגירת המכירה. אם הוא רוצה להוציא מהסיפור הזה חוויה משמעותית, כדאי לו לעצור את הפיץ', להסתכל על האישה שמולו ולשאול את עצמו עד כמה הוא באמת מעוניין בעסקה.