"הזוג הזה לא היה אמור להיפגש בכלל", גילה לנו הפרומו לפרק של "חתונה ממבט ראשון" ששודר אתמול בערב. "הכוכבים דיברו אליי", אמר החתן המסתורי, "אם יש משהו שנקרא גורל - זה זה". בפרק התברר: החתן, ליאור אורן, לא הגיע לאודישן של חתונמי בדרך הרגילה - כלומר, הוא לא נרשם לתוכנית מיוזמתו. למעשה, הוא ניצוד על ידי מלהקת ברחוב כשלקח את הדרך העקיפה והלא מובנת מאליה למקום שאליו הוא רצה להגיע.
זו אנקדוטה יפה, שליאור סיפר בעת שהוא משתמש במינימום הבעות הפנים הנדרש, כי כפי שהוא עומד להעיד על עצמו -הוא לא אדם רגשי במיוחד. הוא מהנדס עם אישיות של מהנדס, או כמו שתיארה אותו יעל: הוא הישגי ואנליטי, מגשים את עצמו בזירה המקצועית אבל לא בזירה הרומנטית. כהוכחה, בסופו של עוד יום ארוך ליאור יושב על אדן החלון, לוגם בירה מהבקבוק ומשקיף במבט נוגה אל תל אביב הסואנת: אימג' מרהיב שנראה כאילו נלקח הישר משאטרסטוק, ממאגר התמונות שקיימות תחת צירוף המילים "גבר בודד".
קטיה אברבוך, הבחורה ששודכה לליאור, גם היא ממוקדת קריירה: היא דור רביעי לנשים רופאות במשפחה שלה (סחתיין) והכירורגית הראשונה מביניהן. היא משקיעה את כל זמנה בעבודה ולא מצליחה לגייס משאבים רגשיים למציאת זוגיות, וכמו חתנה המיועד, היא טוענת שהיא קשוחה, כזו ששומרת את הקלפים שלה קרוב. האמת היא שבהמשך הפרק נגלה קטיה אחרת מזו שתוארה לנו - קטיה שהיא דווקא חמה וכובשת. ותכלס, גם ליאור עוד יחטא לאפיון שהעניק לעצמו בעצמו. אבל על זה נדבר בהמשך.
התגלה צלם פרטי במשרה מלאה שמקשיב לא רע בכלל
בינתיים, אין ברירה אלא לשוב למעלליהם של רינת ודניאל בסיציליה. הבוקר נפתח עם עדות של דניאל מהשטח: רינת חייכה אליו כשנישק אותה על הלחי (או, כפי שסביר שזה התרחש במציאות - רינת הצליחה לעקם את הפה שלה להבעה שבתאורה עמומה נראתה לדניאל, שכנראה לא הרכיב את המשקפיים שלו, כמו חיוך). היא לא נמשכת אליו, אבל הוא לא מוותר. ברור שהניסיונות החוזרים ונשנים של דניאל להצמיד אליו את רינת לא מגיעים ממקום אגרסיבי, אבל הוא בהחלט צריך להירגע עם הידיים. בכל מקרה, רינת מתעקשת שלמרות היעדר התשוקה לדניאל, היא מעוניינת לתת לו הזדמנות אמיתית. הפעם אני מצליחה להאמין לה.
במסעדה, כשפסל האיצטרובל שמסמל מזל טוב צופה בהם בעיניים בוחנות, הם דווקא מסתדרים לא רע: רינת מחמיאה לדניאל על החולצה שלו והם אפילו מסמנים את השלב הבא בחברות שלהם, כשהם נכשלים בצילום סרטון פורנו-ביצה-עלומה. אגב, במסגרת סשן הצילומים האיצטרובל נשבר, כי כבר ידוע שכל הסמליות בעולם שמורה רק לזוג המוזר הזה, אבל היי - לפחות גילינו שלדניאל יש חוש הומור. תכלס, נראה שבשלב זה, כבר אפשר להכריז מהו הגורם הנעלם שהצליח לאחד בין רינת לדניאל: חשבון האינסטגרם הפורה של רינת, אותו דניאל עוזר לה לתחזק בתור צלם פרטי במשרה מלאה ובכך זוכה באהדתה התמידית.
אבל האמת היא שדניאל מפתיע אותי לא רק בכישוריו כצלם (אבל שאני לא אהיה במרכז התמונה, נו!) אלא גם ביכולת שלו להקשיב. בשלב מאוחר יותר של הפרק, ובהמשך לווידויים של רינת באשר להימנעות שלה מאלכוהול ומאגוזים, היא נפתחת בפני דניאל ומספרת לו שהיא סבלה מבולימיה. עברה כמתעמלת אמנותית שנדחקה לרדת במשקל צילק אותה, והיא אף פעם לא מספיק רזה בעיני עצמה. דניאל לא לגמרי יודע איך לענות. הוא לא מכיר את המונחים הנכונים בשיח על הפרעות אכילה ועל דימוי גוף, אז הוא אומר לרינת "את לא שמנה, את נראית טוב" (במקום: "את לא שמנה, את רזה") או לחילופין "אבל לא היית מקל אנורקסי" (במקום: "לא היית אנורקסית"). בכל מקרה, לאורך השיחה, הוא כן מצליח להתנהל מול רינת במידה מסוימת של איפוק ורגישות: הוא לא מחטט, לא שואל שאלות שחוצות גבול, אבל הוא שם בשבילה. הוא אף מיטיב לאבחן שלומר לרינת שהיא יפה זה לא מה שיעזור, אלא שיש לזהות את שורש התסביך ולעקור אותו.
האם החתן התמים יצליח להיכנס לליבה של הכלה המבועתת? ובכן, מכיוון שהמסלול ללב של רינת עובר דרך הגוף, אניח כרגע שלא. כשהם יושבים על החוף ומסכמים את החופשה הסך הכל כיפית הזו, הם מתעמתים שוב עם העובדה שבמישור הפיזי של היחסים הם עדיין נמצאים באי הלימה. דניאל מודה שהוא היה שמח אם הוא ורינת היו קרובים יותר (בסדר חמוד, עמדתך הובהרה כהוגן, אפשר לעצור) ורינת, שחופרת באצבעותיה מנהרות בחול מרוב מצוקה, עושה שוב את אותה הטעות מהפרק הקודם ומטיחה בדניאל את המשפט הקשה הבא: "באופי, אתה לגמרי מה שביקשתי". לא למדנו כלום, אה?
ושימותו הקנאים
מפה לשם, אנחנו כבר ביום החתונה של קטיה וליאור, וההתרגשות בשיאה: אחרי זלילה לא מבוקרת של סלמון מעושן, החלפת מתנות גנריות, גירל קראש חדש בדמות האמא המושלמת של קטיה ואמירה משעשעת בנוסח "אני צריכה להגיד שאני מתרגשת ברמות של כלה", האורחים מתחילים לנהור אל אולם החתונות.
"וואו", ליאור מתפעל בקול רם כשקטיה נכנסת. בחופה, הוא נראה נינוח באופן די חריג, או שבעצם כל אדם שהיה עומד לצד קטיה ברגע הזה היה נראה רגוע ביחס אליה – כי היא עצמה בקושי מסוגלת לנשום. לאורך הטקס, ליאור משתדל להיות צ'ארמר ויוצא לו צולע וקטיה בקושי מביטה בו, ולא מחמיאה לו בחזרה. אבל בניגוד למה שקרה בחופה של רינת ודניאל, אין כאן בעיה של אכזבה: קטיה לא נגעלת מליאור. למעשה, היא לא חושבת עליו שום דבר בינתיים. היא כל כך שקועה בחרדה, שהיא בעצם שכחה לבחון את האיש שמתחתן איתה ברגעים אלה ממש.
קטיה, שהזילה הרבה דמעות ועשתה הרבה בדיחות לאורך הפרק, כבר הוכיחה שהיא לא מרוחקת וקרה כפי שהיא תופסת את עצמה. ליאור, מצידו, מוכיח את אותו הדבר ביחס לעצמו בעיצומו של אירוע החתונה. ליאור כמעט שוכח לדקלם את "אם אשכחך ירושלים" לפני שהוא שובר את הכוס, ואחרי כן, בשיחה הראשונה עם קטיה, הוא מפטפט את עצמו לדעת. זה מתוק, אבל גם קצת מביך. הבעיה היא כזו: כשקטיה לחוצה, היא שותקת או צוחקת; כשליאור לחוץ – הוא לא סותם את הפה. הוא קודח לקטיה במוח עם מחמאות על יופיה ושאלות מעיקות שכולן נגמרות בצמד המילים המרגיע ביותר בתבל: "בלי לחץ". אני לא זוכרת בדיוק מה הוא אמר (פשוט כי הוא אמר כל כך הרבה), אבל זה כנראה היה משהו בסגנון: אז כמה ילדים את רוצה? אז איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?? אז איך ישמע השם הפרטי שלך בצירוף שם המשפחה שלי?? בלי לחץ, כמובן.
בפרק הבא נגלה אם לקטיה יש מחשבות אמיתיות על ליאור או שהיא עדיין לא הספיקה להגיע לזה. עד אז, שני אנשים יותר מעניינים מליאור שבהחלט הייתי יושבת איתם לקפה: הראשון הוא הצלם החתיך שהופקד על צילומי החתונה (נראה לי שקטיה גם שמה עליו עין), והשנייה היא כמובן סבתא של קטיה. ושימותו הקנאים.