איפה: ראשון-שלישי ב-20:15 ב-HOT3
כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בשלושה פרקים
המלצת tvbee: מי שאהב את "עספור" יאהב גם את -
את הפרק הראשון של "קיבוצניקים" סיימתי בעיניים מגולגלות כל כך חזק אחורה עד שיכולתי לספור את זקיקי השיערות שלי מהבפנים של הקרקפת. היה בסדר, עשיתי חשבון נפש עם עצמי ועם העובדה שאני עוד לא בשל כלכלית להשתלת שיער בטורקיה, והמשכתי לפרק השני. וטוב שכך, כי בפרקיה השני והשלישי "הקיבוצניקים" מתאפסת על עצמה ומציגה את מה שהיא יכולה - ומה שכנראה רצתה וכיוונה - להיות.
זה סיפורו של יאיר, מלח הארץ עם שיער פנים מסותת ועיני מלאך (רועי ניק) שמבליח לרגע חזרה בישראל אחרי שהות ארוכה במינכן. הוא מבקר את הוריו וחבריו בקיבוץ מעיין חיים כדי לסגור חלק מענייניו בקיבוץ, וכדי להבטיח שאחרי ההפרטה הבלתי נמנעת של מעיין חיים הוא יהיה זכאי לזכויות, לנדל"ן ולכסף המועט שיחולק בין החברים לשעבר. אבל הביקור הזה מסתבך: הוא פוגש במקום את בני השכבה שלו, קבוצת נרקיס, אנשים צעירים ופוטוגניים על ספקטרום הלוזריוּת, שחלקם חיים בהאנגר אריזה נטוש בשכונת התקווה בתל אביב. המבנה שייך לקיבוץ, אבל נמכר כדי לכסות את חובותיו, וילדי קבוצת נרקיס מוצאים את עצמם, לראשונה ובגיל תיכף 30, כשהם מחוסרי דיור ובאופן כללי צריכים להתאפס על החיים שלהם. יחד הם מטכסים עצה, ומחליטים להתיישב בהאנגר ולהקים מעין קיבוץ מאולתר משלהם. הם יאהבו, יצחקו, ישתינו בדלת פתוחה ויתנהגו כאילו גיל 17 מעולם לא עבר.
צריך לומר זאת כבר מההתחלה: "הקיבוצניקים" נראית ונשמעת כמו "עספור", ששודרה גם היא בהוט לפני עשור ויותר, וכוננה למעשה את ז'אנר הדרמה היומית האיכותית. זאת אומרת, צריך לתת את הקרדיט גם ל"חשופים" שניסתה לעשות זאת לפניה, אבל בעוד "חשופים" היתה נאמנה למבנה הטלנובלי הקלאסי, "עספור" היתה דרמת פשע קומית על חבורת ילדים מגודלים שחיים באמצע מזבלה בשום מקום. "קיבוצניקים" היא, ובכן, בדיוק זה, רק עם יותר אשכנזים. אם ל"עספור" היו איציק ועוז זהבי על תקן הגיבור הכריזמטי, ל"קיבוצניקים" יש את יאיא ורועי ניק. במקום אורי גבריאל כדמות האב - שי אביבי, ועל תקן גבי עמרני (איש עצה/אתנחתא קומית) - צבי שיסל. ואם ל"עספור" היו קצר וניוטון עם כל הסלנג והטמטום טוב הלב שלהם, ל"קיבוצניקים" יש את פיצי ומישמיש, ולעתים גם את יחי.
אפשר להבין למה הוט ויוצרי "קיבוצניקים" בחרו להיתלות באילן המסוים הזה. "עספור" היתה הצלחה חסרת תקדים כמעט, וסחפה אחריה צופים רבים בלי להעליב אף מבקר. היא נסמכה על הומור בורקסי, אבל שזרה בו עלילות מאפְיה מקומיות לא יומרניות, ושוחקה, צולמה ונערכה כמו דרמת איכות. "קיבוצניקים" עושה, כאמור, את אותו הדבר בדיוק, ואין אפילו מה להתלונן - החן שלה אותו החן כמעט בדיוק, והלוואי עלינו עוד סדרות איכותיות, קצביות ומשעשעות כמו "עספור" וכמו "קיבוצניקים".
כי כשהיא במיטבה, וזה קורה בפרקים 2 ו-3, "קיבוצניקים" היא שיחוק. הטקסטים בה קולחים ואמינים ברובם, היא מלוהקת כמו שצריך בלי להסתמך על טאלנטים שיגזלו את תשומת הלב, והסיפור שבמרכזה מעניין. החברים מקבוצת נרקיס הם אוסף של בחורות ובחורים שחיו בתוך מסגרת שלימדה אותם שהם הדבר הכי טוב שיש לישראל להציע, ובעשר השנים האחרונות הם מתקשים להוכיח את זה. הם מלצרים, מתמחים, מובטלים כרוניים או מנהלי עסקים כושלים. לא מצליח להם, לא יפה להם להתבגר ואין להם אף אחד להאשים. הם רבים בלי סוף למרות שכל ילדותם ונערותם הכריחו אותם להיות נחמדים זה לזה. חמור מכך - אמרו להם שאין להם ברירה. שגם אם ישנאו וינאצו זה את זה, הם עדיין תקועים יחד, לנצח. "קיבוצניקים" היא רגע ההתבגרות שלהם, משום שבפעם הראשונה נראה שהצעירים הכועסים האלה יצטרכו לבחור אחד בשני מרצון. זו דינמיקה מעניינת מאוד, והיא מוצגת היטב מבעד לעיניו הזרות למחצה של יאיר, שמצד אחד מבין את החוקים והכללים של קיבוץ, ומצד שני בחר במודע לעזוב את כל זה.
אבל "קיבוצניקים" לא תמיד במיטבה, וחלקיה הרעים או המביכים נובעים לא פעם כמו מהניסיון להיות קשוחה, מגניבה או נוקבת בכוח. הדמויות בה ילדותיות באופן מתריס כמעט, ויש איזה אלף מהן, מה שגורם לחלקים הדרמטיים שבה - אלה שאמורים לרתק את הצופים ולמשוך אותם - להרגיש מלאכותיים. לעתים נראה שתסריטאיה מבינים שתיכף נגמר להם הפרק בלי שיקרה בו משהו מסעיר או אמוציונלי, והם ממהרים לדחוף אירוע מעורר הזדהות לדקות האחרונות בפרק. המישמש - שלא לומר מישמיש - הזה בין דרמת התבגרות מרירה לקומדיית בנים גסה צורם בעיקר בדמותו של יוגב (יואל רוזנקיאר), בן קבוצת נרקיס שעבר פגיעה מוחית במהלך אירוע מסתורי בנערותם של הגיבורים.
קודם כל, אני מרגיש שאין ברירה אלא להגיד שזה קצת מבאס ומאוד אייבליסטי (אפליה כנגד אנשים עם מוגבלות, ע"י) ללהק שחקן בתפקוד מוחי תקין לתפקיד כזה, ועוד לשתול בפיו שורות קומיות. לא כי פגועי נפש ומוח לא יכולים להצחיק, אלא כי זה עובר כאתנחתא קומית מאוד לא רגישה. יוגב הוא מין דובי מתוק ומגושם בלי פילטרים, ודמותו מתפקדת בו זמנית כליצן החצר של החבר'ה, מקרה הסעד שלהם וגם איזו מטאפורה מוקצנת למצבם הפרטי. זאת אומרת, אם יושב מתנהג בילדותיות כי הוא פגוע מוח, אבל לכם, חברי קבוצת נרקיס, אין תירוץ. זה מכשיר עלילתי מגושם, שהופך את הסצנות בהשתתפותו למעיקות לצפייה דווקא כשהן אמורות לרומם את הרוח (בפרק 3, למשל, רז מנסה להסביר לו מהי הטרדה מינית וזה מביך לצפייה). אם כי ייאמר לזכותם של הכותבים ולזכותו של רוזנקיאר שהסצנה שלו מסיום הפרק השני היא החזקה והאפקטיבית ביותר בשלושת פרקי הפתיחה של "קיבוצניקים".
תסכול נוסף נובע מזה ש"קיבוצניקים" - שוב, בדיוק כמו "עספור" בשעתה - קצת מעמידה פנים שהיא סדרה לכולם ועל כולם בעוד שהיא במובהק סדרת בנים ועוסקת בעיקר בבנים ובצרות הגבריות שלהם. רוב הנשים בסדרה מוצגות כיצורים משונים, ציפורים מסקרנות כאלה עם רצונות ומחשבות אקזוטיות כמו "מתי אכיר את אבא שלי" או "איך יוצאים לדייט". כל העלילות של נשות הסדרה קשורות באופן מהותי לכך שהן נשים, ומשמשות ברובן קישוט לעלילות הכיפיות והאורגניות יותר של הגברים בה. ומכיוון שהגברים של "קיבוצניקים" הם בחלקם בבונים ממלכת בבוניה, מי שלא נסחף בקסם האינפנטילי שלהם לא כל כך יודע למי הוא צריך להריע במהלך הצפייה בסדרה. דווקא דמותה של סמדר (ג'ייד דייכס וויקס), שמוצגת על פניו כמו נאחסית מספר אחת בקאסט הדמויות הראשיות, מעוררת את רוב האמפתיה כי היא היחידה שמסתכלת על בני הקיבוץ, חושבת "אלוהים, כמה טמטום" - ואז גם אומרת את זה בקול רם.
ועם כל התלונות האלה, בבסיס שלה "קיבוצניקים" היא אחלה. היא עוקצנית כלפי התנועה הקיבוצית בכל המקומות הנכונים, אבל גם יודעת להתרפק על החלקים היפים שהתנועה הזו דוגלת בה, גם אם היא מתקשה ליישם אותה. היא עשויה היטב, נראה שיש לה מספיק בשר עלילתי לעונה שלמה והיא משוחקת היטב. ציינתי קודם את דייכס וויקס שלקחה תפקיד כפוי טובה ועשתה ממנו מטעמים, אבל שווה לציין גם את אסף פרי כיחיעם, האהבל הכי מתוק בקבוצת נרקיס, ואת עידו טאקו בתפקיד יהלי המרדן. הבעיה של "קיבוצניקים" כרגע היא בחיבורים, בתפרים הגסים שלה, אבל כמוצר טרי מהמשק היא אחלה. וכפי שאמרו לי בכל ארוחת ארבע בגן אורן בקיבוץ מעברות: זה מצוין, ואם לא טעים לך - תאכל מסביב לרקוב.