הקומיקאי האמריקאי קייל קיניין פותח את אחד המופעים שלו, שעלה גם בנטפליקס, עם הבהרה: אנחנו הולכים לדבר על מסעות ירי, אבל "לא על האחד שקרה אתמול, כי זה יהיה חסר רגישות, אלא על האחד מלפני שבועיים". "אתם בטח חושבים לעצמכם, 'עד שהמופע ישודר, מה יקרה אם לא יהיה מסע ירי נוסף והבדיחה לא תהיה רלוונטית?'", הוא ממשיך, ומעלה על פניו חיוך בטוח בעצמו. "זאת אמריקה". וזאת, למעשה, גם ירושלים.
"ירושלים" - סדרת הדרמה החדשה HOT בשיתוף ענקית התוכן הבריטית ITV - מגיעה למסך בתזמון אידיאלי. אבל כמו שהיוצר דוד אקרמן והבמאי אילן עבודי משכילים להראות, כל תזמון הוא אידיאלי בעיר הזאת. תמיד יהיו כותרות על חיכוכים, עימותים ומלחמות בעיר, ולכן הסדרה תמיד תרגיש כאילו נכתבה על החדשות של היום. ואם היא הייתה עולה לפני חודשיים, כשעוד לא היינו בעיצומו של עימות לאומי עם יותר מדי קורבנות (ויותר מדי התעסקות בבלה חדיד), כבר היינו מוצאים הקבלה אקטואלית אחרת לחיים האמיתיים.
העלילה של "ירושלים" מסועפת כמעט כמו העיר עצמה, ולכן אנחנו לומדים להכיר אותה, על כל הסמטאות והאינטרסים המנוגדים, דרך העיניים של שירה (רותם סלע). שירה היא קצינת בילוש וחקירה חדשה במרחב דוד, אבל היא ממש לא צעירה ולא פעורה - יש לה ניסיון בתחום, וגם טראומה אחת (שמטופלת בהמשך הסדרה, לאורך ארבעת הפרקים הראשונים שנשלחו מראש לצפייה). שירה מכירה את עבודת השיטור, רק שהיא לא באמת מכירה את ירושלים, ומי שמדריך אותה שם הוא הפרטנר החדש שלה אמיר (דורון בן דוד, "שעת אפס" ו"פאודה").
אמיר הוא שועל ותיק בעיר, אחד שמכיר את כל הרגישויות ואת כל "החיות השמורות", וגם יודע לתמרן בין שלוש הדתות שנאבקות בה על שליטה, כסף ושטחים. כל תזוזה קטנה, כמו חפירות של יהודים או ביקור של משלחת טורקית, מאיימת להפר את הסטטוס קוו - אותו סטטוס קוו שמפקד המרחב מני (צביקה הדר) נחוש לשמור עליו בכל מחיר. יש סטטוס קוו יהודי, סטטוס קוו נוצרי וסטטוס קוו מוסלמי, ו"ירושלים" יוצאת לדרך בתקופה הכי קריטית עבורם: עשרת הימים שמובילים לצום תשעה באב וחג הקורבן (שנופלים השנה על אותו תאריך). לא קל להלך על חבל דק כל כך, ולכן השאיפה הפרקטית היא לצמצם במידת האפשר את העימותים הבלתי נמנעים. אפילו במחיר של השתקת חשדות ואירועים חריגים, צורת פעולה ששירה מתקשה לחיות איתה בשלווה.
"כולם פה חופרים", הארכיאולוג שאחראי על החפירות בירושלים מסביר לשירה בפרק הפתיחה, "חלק בשביל אקזיט, חלק כדי להרחיב את הבית, וחלק כדי להוכיח שהם היו פה קודם". השוטרים במרחב דוד הם אמנם יהודים ברובם, אבל כשהם מתערבבים באינטרסים השונים זה לא ממניעים לאומיים - אלא ממניעים כלכליים. והם בהחלט מתערבבים: אמיר והצוות שלו הם לא הגיבורים הטהורים שסדרות בז'אנר של "ירושלים" תמיד כושלות בכתיבה שלהם, אלא פגומים ומושחתים בדיוק כמו האנשים שהם מפקחים עליהם. וכשהסדרה נופלת לכמה קלישאות צפויות (מי היה מאמין שהשוטר אמיר הוא גרוש עם פרשה שרודפת אותו עד היום?), מדובר ביתרון משמעותי.
כי יותר מהכל, "ירושלים" היא סדרה ששואפת להיות הכי אמינה שיש. היא מגדירה את עצמה כהיפר-ריאליסטית, והיוצרים מבטיחים שגם קווי העלילה המופרעים ביותר יכולים לקרות במציאות שלנו, עם כמה שקשה לעכל את זה. אפילו השם מחייב: זו לא סתם "משטרת ירושלים", זו "ירושלים". יצירה שאמורה להיות מקיפה ככל האפשר, כזו שתיצרב לנצח בראש עמוד התוצאות בגוגל. זו משימה לא קלה, לגעת בנושא כל כך קרוב עם ידיים מקומיות ולהישאר אובייקטיבית, אבל נראה שהיא מסוגלת לעשות את זה. אמיר ושירה הם לא בהכרח הגיבורים, הסדרה היא לא בהכרח בצד היהודי, ויש סיפורים שלמים שמתרחשים אך ורק ברובע הנוצרי או המוסלמי.
לכולם יהיו תלונות על "ירושלים", וזו בדיוק המטרה. היהודים יתקשו לראות את אמיר נחשף בערוותו - ברגעים שמצדיקים יותר מכל את קיומה של הסדרה - והלא-יהודים ירגישו שהיא מסופרת מנקודת מבט לא הוגנת מספיק. ואם לשאול מהעיקרון המנחה של מרחב דוד: השאלה העיקרית שנותרה היא עד כמה היוצרים יעזו לטלטל את הסטטוס קוו הנפיץ. הסדרה לא תמיד אמיצה כמו שהיא חושבת שהיא, והשאיפה להוגנות ואמינות תיבחן בעיקר בעומק התהום שאליו היא תשלח את אמיר ועמיתיו האחרים.
ומי עוד יתלוננו על "ירושלים"? כנראה שהצופים. אין ברירה אלא לחזור על זה פעם נוספת: פרקים באורך 50 דקות וצפונה הם לרוב לא תו תקן לאיכות, אלא דווקא לעריכה לא יעילה מספיק. היוצרים יתגרדו מהמחשבה על צופים שצורכים את הסדרה במהירות של פי 1.5, אפילו פי 2, אבל הם לא משאירים ברירה אחרת. ההשקעה ניכרת בכל רגע, כולל בליהוק - עם סלע והדר שמבריגים עוד יותר את הזהות שלהם כשחקנים דרמטיים, תגליות כמו אנסטסיה פיין ואמג'ד בדר ואפילו (תחזיקו חזק) תפקיד לא רע בכלל של נסרין קדרי. הבעיה היא שיש יותר מדי רגעים כאלה, וכשאורך מיותר מתערבב עם עלילה מסובכת גם ככה, מדובר בקוקטייל קטלני. אחרי הכישלון של "שנות הירח" ב-HOT יכולים להיות רגועים, כי סדרת הדגל החדשה שלהם היא לא גרועה בעליל. הבעיה היא שלפעמים עדיף לקבל סדרה גרועה ומעניינת מאשר סדרה סבירה ותובענית.