בינתיים, "ראמי" נראית כמו משהו שלא יצא לנו לראות הרבה ממנו. את "ראמי" יצר - ואני מקווה שאתם יושבים בשביל זה - ראמי יוסף, קומיקאי אמריקאי ומוסלמי, בן למהגרים מצריים. זו לא הפעם הראשונה שקומיקאי מוסלמי מקבל הזדמנות לספר את הסיפור שלו בפורמט של סדרה, ועזיז אנסרי עשה את זה כבר לפני שש שנים ב"מומחה לכלום" של נטפליקס, אבל בעוד אצל אנסרי ההשתייכות הדתית שלו הייתה משנית לסיפור שלו כגבר צעיר בניו יורק, "ראמי" היא בפירוש דרמה קומית על גבר מוסלמי. לדוגמה, הסדרה נפתחת בסצנה די ארוכה שמתרחשת במסגד והדייט הראשון שלו עם בחורה חמודה נערך בהשגחת בן הדוד שלה. זה מאוד מרענן.

ראמי של הסדרה הוא סטרטאפיסט צעיר שמצד אחד באמת רוצה מה שרוב בני העשרים ומשהו רוצים - לפגוש בחורות, להרוויח כסף, לממש את עצמו - ומצד שני רוצה להיות איש טוב. וביתר שאת, להיות מוסלמי טוב שגורם להורים שלו להתגאות בו.

נשאלת השאלה האם האיפיון של "ראמי" כסיטקום על מוסלמי מילניאל שמתפלל חמש פעמים ביום ומחליק ימינה ושמאלה בטינדר בלילה הופכת אותה למשהו מיוחד באמת, ובכן, ככל שזה נוגע לשני הפרקים הראשונים, התשובה היא בעיקר "כן, חלק מהזמן". ההומור של "ראמי" הוא לא כזה שמשתינים במכנסיים בעקבותיו, אלא כזה שגורר הנהון מחויך שאומר "וואלה". רוב הבדיחות נובעות מהקונפליקט של ראמי בין אורח החיים שהוא באמת רוצה לקיים לעולם ממנו הוא רוצה להיות חלק.

ראמי יוסף ככל הנראה משחק את עצמו - וככזה, מעבר לעובדה שהוא די חתיך, הוא עושה עבודה מוצלחת. על העונה השנייה, שעוד לא הגיעה לארץ, הועמד לפרס אמי כשחקן הראשי הטוב ביותר בקומדיה (בנוסף למועמדות שלו כבמאי). את אמא שלו מגלמת השחקנית הערבייה-ישראלית זוכת פרס האופיר היאם עבאס, שתפקיד בשרי הרבה יותר ניתן לה ב"יורשים" של HBO. תפקיד מעניין יותר ניתן למאי קאלמאווי, שמגלמת את דינה, אחותו החילונית של ראמי, שמקפידה להפגין התנגדות לדרישות החברה ממנה היא חלק (התנגדות אליה ההורים מפגינים בחזרה אדישות יחסית). היא זוכה לסצנות מעטות בשני הפרקים הראשונים, ויש לקוות שקו העלילה הנוגע אליה יזכה ליותר זמן מסך כשהסדרה תתקדם - הסצנה בה היא מתרצת את מזגה הסוער במחזור החודשי שלה היא מהמוצלחות בשני הפרקים הראשונים.

"ראמי" יצאה בזמן מעניין בו נבחנת מחדש הגבול בין טלוויזיה "חשובה" לטלוויזיה "טובה". אין ספק שחשוב שיצאו כמה שיותר סדרות כמו "ראמי" - סדרות ששמות במרכזן בצורה בלתי מתפשרת דמויות, קונפליקטים ודילמות שלא נידונו במיינסטרים עד כה. בחורה שראמי יוצא איתה נוזפת בו על שלא סיפר לה שהוא לא שותה אלכוהול בשעה שאין לו בעיה להזמין אותה למשקאות; ראמי עובד בסטארט-אפ כושל עם בחור שמשותק בכ-90% מגופו, וסצנה ארוכה (ונהדרת) מוקדשת לרגע בו ראמי מנגב לו את התחת. אחד הרגעים המוצלחים בינתיים הוא פגישה של ראמי עם בחורה מוסלמית שנוזפת בו על שדווקא איתה הוא לא מוכן לשכב על הדייט הראשון.

לכן, על הספקטרום שבין חשיבות ואיכות, "ראמי" (לפחות בשלביה הראשונים של הסדרה) בהחלט יותר "חשובה" מ"טובה", למרות שיש לה את הרגעים שלה. למשל, כשראמי קורא תיגר מול הדוד האמיד, האנטישמי והמיזוגני שלו, הסדרה מקבלת אופי הרבה יותר בשרני, שהייתי רוצה לראות עוד ממנו. כשמופגן בה האופי שבבירור יש בה, אפשר לראות שמדובר בסדרה שיש לשים לב אליה, ולשמוע את מה שיש לקול הרענן שיש לעומד בראשה לומר. אולם כשראמי ו"ראמי" מנסים להפגין אדישות יתר כלפי המתרחש בסדרה, קשה לא להישאר אדישים כלפיה גם כצופים.