נוסף על כל הדברים שיש בה - ויש בה - "נשות הלעולם לא" מגיעה גם עם סיפור טעון ומורכב שליווה את תהליכי ההפקה שלה. סדרת הפנטזיה החדשה מבית HBO (משודרת בארץ בהוט, יס וסלקום tv) עלתה לכותרות עוד לפני ששודר ממנה פריים ראשון בעקבות עזיבתו הפתאומית של יוצר הסדרה, ג'וס ווידון, שהתפטר לוכסן פוטר על פניו בגלל קשיים טכניים להשלים את צילומי "נשות לעולם לא" במהלך מגפת הקורונה, אולם הסיבה האמיתית קשורה ככל הנראה לחקירה שנפתחה נגדו באולפני וורנר - שהם גם הבעלים של HBO - בעקבות התנהגותו הרעילה והגזענית של היוצר על סט צילומי "ליגת הצדק" לפני כחמש שנים. בחודשים האחרונים הצטברו עדויות נוספות על התנהגותו של ווידון, בהן תלונות מצדן של שחקניות ונשות צוות שעבדו עמו בסדרות הקודמות והמוערכות שיצר, "אנג'ל" ו"באפי ציידת הערפדים".
זה החלק בו אמור להיכתב משהו כמו "וחבל ממש, כי ווידון הוא גאון טלוויזיוני ו'נשות הלעולם לא' מוכיחה זאת פעם נוספות" - אם כי זה לא בדיוק המצב. כלומר, גם במנותק מהסיפור הקונקרטי על הפקת הסדרה ויוצריה, "נשות הלעולם לא" איננה מתאימה לכל אחד, וזאת למרות שהיא נראית כאילו נוצרה במחולל הנושאים הטרנדיים לסדרות טלוויזיה. יש בה קצת אנגליה במאה ה-19 בסגנון "ברידג'רטון", קצת מלחמה מיסטית בין טוב ורע באווירת "המכשף", מנה נדיבה של כוחות על ביזאריים והאנשים הביזאריים לא פחות שמתמודדים איתם בהשראת "אקדמיית המטריה" ותיבול עדין של "כנופיית ברמינגהם", כי בכל זאת, יש פה גם לא גיבורים משוטטים ברחובות המטונפים בעוד מבצעים פשעים מוסריים ולובשים בגדים שאפשר לבכות מכמה שהם יפים.
המישמש הזה מתבטא גם בעלילה: "נשות הלעולם לא" מתרחשת רגע לפני תחילת המאה ה-20, במציאות בה אנשים רבים - ובעיקר נשים - מגלים להפתעתם כי הם בעלות יכולות על טבעיות - חלקן נדיבות ומיטיבות כמו חיזוי עתיד או ריפוי גוף האדם, וחלקן תכונות אחרות שנראות יותר כמו נטל נוראי, כמו ענקוּת או יכולת בלתי נשלטת לדבר בשפות זרות.
גיבורות הסדרה, פננס אדייר המסוגלת לקרוא ולתמרן זרמי אנרגיה, ועמליה טרו חוזת העתידות מנהלות בית מחסה לנשים "נגועות" - הכינוי הרווח והמעליב למי שמגלה יכולות על טבעיות - בו הן יכולות לחיות בשלווה בלי שיירדפו משום שונותן. אולם מיס אדייר ומיס טרו אינן היחידות שמחפשות אחר נגועות יוצאות דופן - הנשים הללו נרדפות גם על ידי המשטרה, קנאים דתיים, רופאים בעלי שיגעון גדלות, כנופיות של פושעים שמבינים כי ניתן להרוויח לא מעט כסף מהסגרתן, אצילים המעוניינים לכלוא את הנשים הללו או להציגן לראווה ולפחות רוצחת מטורפת אחת. הפרקים הראשונים של "נשות הלעולם לא" מסרבים לעשות הנחה לצופיהם. ואם בסדרות אחרות פרקי הבכורה משמשים בדרך כלל למתן חומרי רקע על המציאות המתוארת - "נשות הלעולם לא" מתחילה הכי מהר שלה מבחינת עלילה, ואז גם מגבירה. מלאכת ההשלמה מוטלת כולה על הצופים, והסדרה נפרשת בפניהם כמו ספר פופ-אפ מפותל אך מפתה לקריאה בו שום דבר איננו לגמרי כמו שהוא נראה.
אז כן, דרוש קצת אורך רוח בשביל ליהנות מ"נשות הלעולם לא" במלואה, אבל מדובר בסופו של דבר בחוויה מתגמלת מאוד. הדמויות בה, ראשיות ומשניות גם יחד, זוכות מיד לאיפיונים ברורים ועקביים, ומלאכתם הטובה של השחקנים גורמת להן להיראות בן רגע עגולות ומנומקות. גם הדנימיקה בין הדמויות השונות כיפית מאוד לצפייה - החברות של מיס אדייר ומיס טרו היא קשר אמיץ, סבוך ומרובד, וכך, למשל, גם החברות בין בני הטובים אוגוסטוס קפוץ התחת והוגו הנהנתן. ויש גם עלילות מתח, סצנות מרדפים מרובות אקשן, מתח מיני בריא בין כמה וכמה דמויות וגם קשרים משפחתיים דרמטיים.
וכדי להחליק את כל השפע הזה בגרון, "נשות הלעולם לא" גם משעשעת מאוד לפרקים ומביעה מודעות רבה לכך שהיא מתארת, נו, סיטואציה מופרכת ברמות. ההומור המודע עוזר להנגיש את הסדרה ולהקליל את אווירת הנכאים המאופקת שאנחנו מזהים בדרך כלל עם דרמות ויקטוריאניות, אבל שוב - זה מכשול נוסף שצריך לחצות בדרך להנאה השלמה והנקייה מהסדרה. כלומר, אם בכל רגע נתון "נשות הלעולם לא" גם מציגה בפניך פיתוח טכנולוגי פנטסטי שיצרה מיס אדייר, גם מצעידה אל תוך הפריים שלוש או ארבע דמויות בעלות כוחות על, גם מוסרת לך בקמצנות מחושבת את המידע העלילתי הדרוש לפתרון תעלומה זו או אחרת וגם עושה את כל זה תוך שהיא קורצת לך בכפייתיות - זה הרבה. יש שיגידו שזה יותר מדי.
לכן קשה להמליץ על "נשות הלעולם לא" בפה מלא כי היא באמת לא לכל אחד. לא בקטע מתנשא או משהו, היא פשוט מצריכה תשומת לב מסוג מסוים ביותר: היא תובעת קשב מלא גם לכל השפע היפהפה שממלא את המסך - והתקציב הנדיב של HBO ניכר בכל שמלה, פמוט או כרכרה שנראים בה - וגם לעלילה מפותלת ולגלריה של עשרות דמויות בעלות מניעים שונים ומשונים. היא לא סדרה שאפשר לצפות בה במקביל לבהייה בטלפון או קיפול כביסה, אבל זה לא אומר שהיא לא מהנה. אדרבא, היא שייכת לאיזה איזור ביניים שבין הבינג'יים נטולי הבינה של נטפליקס לצפייה המסורתית יותר, ה"סופרנוס"-ית כמעט, בה אסור לפספס שום פרט בשום סצנה. ומי שנהנה מסדרות ממזריות כאלה, שנראות קלילות ומבדרות אך מתגלות במהרה כחידות היגיון - יעוף על "נשות הלעולם לא", ובצדק. והיי, אם היא תזכה לעונה שנייה ווידון כבר לא יהיה חתום עליה, וכך גם הצופים הטהרנים ביותר יוכלו ליהנות ממנה.