איפה: HOT3 וב-HOT VOD
כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בשלושת הפרקים הראשונים
המלצת tvbee: נסו שני פרקים לפחות לפני שתחליטו אם להמשיך, כי היא מסתבכת וגם משתפרת
כבר בכתוביות הפתיחה שלה, "לאבד את אליס" טובלת בכחול, ומטביעה גם את הלוגו השחור-אדום של הוט באותם גוון לילי, חלומי, סהרורי כמעט. הבחירה הזו מאפיינת גם סצנות רבות בפרקי הסדרה, שכמו הועברו דרך פילטר אינסטגרם ויצאו מצדו השני כשהם כחולים כחלום. כי "לאבד את אליס" מסמנת - כאמור, כבר מהשנייה הראשונה - שהיא סדרה חו"לית. שההשראה שלה איננה והכאן והעכשיו של ישראל, אלא אירופה כפי שדומיינה, צולמה ונערכה על ידי אלפרד היצ'קוק.
הזרות הזאת ניכרת גם בתסריט של הסדרה. זהו סיפורה של אליס גינור (איילת זורר), במאית שעדיין זוכרים לה את חסד הנעורים מסרט הביכורים שלה, אבל שמתפרנסת כיום מבימוי פרסומות שהיא מתעבת. בן זוגה, דוד, הוא כיום שחקן חתיך ומצליח (גל תורן, ושרירי הבטן הראויים לציון שלו), אבל כשרק הכירו היה ברור שאליס היא הטאלנט - והוא הנלווה. במהלך נסיעת רכבת כחולה אך שגרתית, פונה אל אליס מעריצה נלהבת/קולנוענית צעירה בשם סופי (ליהי קורנובסקי), שכתבה תסריט מבריק ופרוורטי שמעורר עניין רב בתעשייה. כמה עניין? סופי כבר השיגה את הסכמתו העקרונית של דוד להשתתף בסרט הביכורים שלה, והיא סוחפת גם את אליס אל תוך חייה ויצירתה, ומשכנעת אותה לביים את הסרט ולזכות בקאמבק האמנותי שמגיע לה. הקשר בין השתיים לא לגמרי ברור - לעתים הוא חברי, לפעמים ארוטי ומדי פעם הוא פול-און מפחיד - אך אי אפשר להתכחש למגנטיוּת שמחברת בין השתיים, וגורמת לסופי לצוץ בנקודות לא צפויות בשגרת חייה של אליס.
האלמנטים האלה - רכבות, תסריט פרוורטי שנכנס בכל מי שקורא אותו כמו דיבוק, הופעות מפתיעות של דמות זרה מחוץ לחלון הבית - מחריגים את "אליס" בנוף הטלוויזיוני המקומי. זו אינה סדרת דרמה, אלא מותחן פסיכולוגי, וככזה הוא נשען מאוד על האווירה ששוררת בו, ועל הכלים הקולנועיים שיוצרים את האווירה הזו. ול"אליס" יש את כל הכלים בארגז הכלים, and then some - מוזיקת הרקע בה בומבסטית ומרגשת, ומטעינה בהרבה פאתוס גם סצנות רגילות למראה של נסיעה במכונית; הפריימים בה מועמדים בקפידה (חפשו את השוט בו אליס נכנסת לביתה - הוא כמו חוצה את המסך לשניים, ומציג לצופים שתי פלטות צבעים מנוגדות); היא מעוצבת היטב ובאלגנטיות ומשוחקת כמעט בקורקטיות, עם הרבה דגש על שתיקות ארוכות ומבטים מלאי משמעות שדמויות משגרות זו אל זו. רוצה לומר, מדובר בחתיכת שואו - תצוגת תכלית של סיגל אבין (שיצרה בין השאר את "בלתי הפיך" ו"טלנובלה בע"מ") ושל הצוות שעבד איתה, שניסו יחד ליצור שילוב מקומי בין "הכל אודות חוה" ו"ורטיגו".
הניסיון כשלעצמו ראוי לפרגון. "לאבד את אליס" היא סדרה עשויה היטב עם עלילה לא שגרתית, ועבודת ליהוק מסקרנת שמשחקת עם הצופה. הרי רק בשבוע שעבר הסבירה זורר בראיון ל"ידיעות אחרונות" כמה קשה להסתובב עם טיקט "האישה הלא מספיק נחמדה", ואליס בגילומה מהדהדת את זה היטב. היא רוצה להתבטא ולהתחבב על סובביה, אבל בתנאיה שלה. היא רוצה ליצור - אבל לא רוצה שיגידו לה איך. הרגעים הקרים של זורר בדמות טובים, אבל דווקא כשהיא פורצת איתם (למשל, בשיחה פלרטטנית עם שכן, בגילומו של יוסי מרשק) היא טובה עוד יותר. הסטייה הזו מכובד הראש והרצינות של אליס תקפים גם לסדרה כולה. למעשה, "לאבד את אליס" היתה הופכת לסדרת השנה אם היתה קצת פחות רצינית, איטית, מחושבת ומסותתת, וקצת יותר מהנה. קצת פחות "זרים ברכבת" וקצת יותר "להרוג את איב" או "בשבילי אתם מתים", שנוצרו על ידי נשים ועוסקות שתיהן בדינמיקות מאוד לא בריאות בין שתי גיבורות בלי להזניח את הפן ההומוריסטי של החיים.
ברורה וכואבת לי הבעייתיות שבלומר לסדרה בהובלת נשים "למה את לא מחייכת", לכן אנסה לחדד ולנמק. הדרישה להקליל הועלתה כי טלוויזיה היברידית, שמשלבת גבוה ונמוך, רציני ומצחיק, היא טלוויזיה טובה ועשירה יותר. "לאבד את אליס" איננה סדרה רעה בשום צורה, אבל ההעדפה המובהקת שלה לצורה ולנראוּת פוגעת לה קצת בתוכן. כל הרכיבים שבה עשויים היטב, אבל הם מתאחדים למוצר טלוויזיוני שלא מעודד הרבה חיבור רגשי: העלילה בה מותחת, אך מופרכת בצורה שגורמת לך לחשוד שכל המתרחש בסדרה הוא בכלל הזייה של אליס או סופי. היא מתענגת על המושחת והאסור (מי שלא ראה את איילת זורר אוכלת קאפקייק לא ראה יופי מימיו), אבל שומרת מהם מרחק ביטחון כדי לא לפגוע בקדרות האימו-אית כמעט שבמרכזה. היא פאקינג לוהטת וכוללת קאסט של שחקנים סופר-מושכים וכריזמטיים, אבל אז נותנת להם להתבשל בסצנות ארוכות וממועטות דיאלוגים שלא נותנות להם להתפרק. היא בנויה היטב וברור שתתכנס לאורך פרקיה לקראת פתרון מספק, אבל היא גם לא ממש רוצה להוביל אותך אל הפתרון הזה, וכמו אליס עצמה גם הצופה לא ממש מבין איך נקודה א' בסדרה מתחברת ל-ב'.
האפיל האירופאי של "לאבד את אליס" יוכל להפוך אותה ללהיט גדול עבור הוט, שהולכת ומתמקצעת בשנים האחרונות בדרמות שמופקות בישראל אך משדרות חו"ליוּת טהורה. לא אתפלא גם אם הסדרה תגיע בסופו של דבר לנטפליקס ותרכוש לעצמה קהלי מעריצים מסביב לעולם, אבל כרגע, באותו כאן ועכשיו שהופיע בפסקת הפתיחה, "לאבד את אליס" היא ניסוי מרתק עם תוצאה לא מספיק משכנעת.